זה סיפור של ערכים ושל בחירה 👇 כשהייתי בתואר הראשון בעבודה סוציאלית עשיתי הכשרה בפנימיה לנערות, פנימיה דתית, קוד הלבוש היה חצאית. היו שם מספר חברות צוות חילוניות, שלרוב בחרו להוסיף איזו חצאית בסיסית מעל הג'ינס. בהתחלה כעסתי, למה שאצטרך לוותר על הביטוי האישי והאינדיבדואליות שלי בשביל לעבור הכשרה בתואר? למה שזה לא יהיה מקום לפתח שיח על בחירות והמשמעויות שלהם? וגם מה, אני אשקר שאני דתייה? הרי בבסיס קשר קיימת תקשורת בטוחה, ואם אני משקרת.. זה כבר לא בדיוק משרה אמון. כעסתי, התבלבלת

לא מזמן דיברתי עם אישה מדהימה ומעוררת השראה. היא סיפרה על חוויה שחוותה, בה בתהליך הליווי האישי למדה על ידי התנסות וחקירה בגזרת התכשיטים...

המושג דימוי גוף מתייחס לתמונת הגוף שלנו במוחנו, לרגשותינו ולמחשבותינו כלפיו. הוא לא אובייקטיבי אלא מושפע מחוויות אישיות, גורמים סביבתיים ותרבותיים וגורמי אישיות. המושג דימוי גוף קשור למושג דימוי עצמי המתייחס לחוויית האדם ביחס לעצמו - האופן בו אנו מעריכים/ות את עצמנו בתחומים שונים. למושגים יש השפעה הדדית אחד על השני וחיזוק האחד ישפיע לרוב על האחר. את חקירת תחום דימוי הגוף התחלתי עוד בהיותי תלמידת תיכון בעת כתבתי עבודת גמר בספרות על תיאורי הגוף הנשי ביצירות שונות. העיסוק בכך נב

כשאני ואחי צפינו בסדרה עושים סדר עם מארי קונדו, הגענו לסופה והרגשנו שמשהו מוזר – היא לא הייתה מספקת כמו סדרות אחרות של עיצוב ונקיון הבית,...

והפעם מי שתעבור את ה"מהפך" היא מי שמספרת שהתמודדה עם סרטן השד, היא בעלת פרוטזה ולובשת מה שנגיש ונראה לה נחמד,הייתה רוצה לדבריה עוד צבע...

אז צפיתי בתכנית שנקראת "הבגד הזה הוא אני". בפירוט כתוב שהתכנית עוסקת במהפכים - הכי רחוק מהשימוש במונח "בגד שהוא ממש אני" בסטיילינג תרפי,...

עצרו רגע ודמיינו עולם בו צלוליט היה מוצג בפרסומות כדרך קבע, דמיינו עולם בו נשים וגברים מרגישות.ים בנוח ללבוש בגד ים בלי לחוש בושה בצורת...

הרשתות החברתיות הפכו להיות הדבר הכי שגרתי ויומיומי בחיינו, עולם שלם מונח בכף ידינו ובהנפת האצבע קדימה, אחורה או לצדדים אנו גולשות וגולשים...

איך הדיאטות של היום החליפו את מחוכי העבר? כמה פעמים אמרתן/ם לעצמכן/ם – "ממחר דיאטה!"? כמה פעמים התמדתן/ם ואז במעידה הראשונה הרגשתן/ם...