על סטיילינג תרפי וקון מארי

כשאני ואחי צפינו בסדרה עושים סדר עם מארי קונדו, הגענו לסופה והרגשנו שמשהו מוזר – היא לא הייתה מספקת כמו סדרות אחרות של עיצוב ונקיון הבית, הכל נשאר כמו שהוא אבל שונה – מסודר יותר, אוורירי יותר, מדויק יותר לבעלי/ות הבית.

כל כך התרגלנו לראות מהפכים נוצצים, בתים וא/נשים שמקבלים/ות נראות מלוטשת חדשה ולעתים אף אחרת ברמה שקשה לזהות את האדם או הבית שהיו בהתחלה.

אנו בתור צופים וצופות התרגלנו לתוצאה המהירה, לסיום הנוצץ, לגרנדיוזיות והתרגשות ובכי.

מארי קונדו בסדרה מביאה את החיים עצמם, בלי התייפייפות או הפקה נוצצת, היא שואלת שאלות ומאירה נקודות שעוזרות להתמקד במה שהיו רוצים/ות מי שהיא מלווה להרגיש בביתם, לסיבה בגינה אוגרים את החפצים, להרגלים ולדפוסים וממקדת את תשומת הלב באיך שנראות הבית והחפצים גורמים להם/ן להרגיש. הסדרה לא מתמקדת בה אלא באנשים שהיא מלווה.

כשהגענו לסוף הפרק אמרתי לאחי – זה ממש כמו סטיילינג תרפי!

בסטיילינג תרפי אנו לא משתמשות/ים במילה "מהפך" וזו גם לא המטרה, המטרה היא להתקרב לעצמנו, להכיר את הדפוסים וההרגלים שלנו, את הסיבה לבחירות שלנו, לפתח מודעות להשפעות של הבחירות ולהרחיב את טווח המשחקיות והגמישות שלנו.

אין פה מהפך, יש פה התפתחות, למידה, התקרבות, התנסות, חקירה ושיח רגשי שיאפשר בחירות מודעות אשר ישרתו אותנו ויהפכו את הבגדים לכלי להתפתחות אישית.

אני כל כך אוהבת את הגישה הזו ומחוברת אליה, מודה לד"ר טלי סטולובי שהביאה אותה לעולם מתוך חיבור עולמות, רגישות למי שעובר/ת את התהליך ובאופן מבוסס מחקר. בזכות הכלי אני גם לומדת עוד ועוד על עצמי ונמצאת בתהליך התפתחות מתמיד ומקביל ברבדים שונים בחיי.

בסוף, התהליך האמיתי הוא אותנטי ואישי, הוא לא נראה אותו דבר אצל כולם/ן והוא לרוב לא נוצץ ונקי אלא מאתגר ומרגש ומפתיע ולוקח זמן.

וזה מספק.