טיפוח עצמי בעת מלחמה

אז למה טיפוח עצמי יכול להיות כלי וויסות והרגעה בזמן מלחמה?

פעולות טיפוח עור, כגון הנחת מסיכת פנים, עשויות להיתפס כפרקטיקות אסתטיות בלבד, אך ניתן להבין אותן גם דרך עדשה טיפולית-גופנית.

והרי העולם כולו כבר מתקדם לעבר הבנת החיבור של גוף ונפש בהיבטים השונים.

בהישענות על תפיסות הרואות בעור מעטפת נפשית (Anzieu, Winnicott), פעולת המגע בעור מייצרת חוויה של החזקה וויסות.

Bick, 1968 מתארת בעת התבגרותנו את העור כמיכל שומר.

בינקות גישת עור אל עור תופסת מקום מרכזי, כאשר אנו מבינים את חשיבות הקרבה הפיזית. בין האם לילוד, ובבגרות גם בינינו לבין עצמנו.

כך, רוטינת טיפוח הופכת ממעשה חיצוני לפעולה בעלת פוטנציאל תרפויטי — המתווכת קשר עם העצמי דרך הגוף.

בתקיפה האחרונה של איראן ביליתי עם סבי וסבתי בממד, סבתי הוציאה תכשירי טיפוח מן הארון - והתחלנו במריחת מסיכה על הפנים.

וואלה, זה מיקד את תשומת הלב במשהו אחר מלבד האזעקות, הרגיע וגם היה נעים ☺️

מה טכניקות הויסות היצירתיות שלכןם במרחבים המוגנים?

פוסטים אחרונים