שקר הפוסט, הבל הסטוריז

הרשתות החברתיות הפכו להיות הדבר הכי שגרתי ויומיומי בחיינו, עולם שלם מונח בכף ידינו ובהנפת האצבע קדימה, אחורה או לצדדים אנו גולשות וגולשים בקלות לחיים של אנשים אחרים.

הרבה פעמים נחשוב שמה שנשקף מבעד למסך הטלפון הוא האמת, ונרגיש שאצל אחרים ואחרות הכל טוב ויפה יותר, פוטוגני יותר, מעוצב יותר, הרפתקני יותר ובהגשמה מלאה יותר.

אז בקשר לזה, אני רוצה לציין כאן כמה נקודות:

1. לפי תאוריית ההשוואה החברתית של פסטינגר (1954) אנשים מעריכים את עצמם על ידי השוואות לאחרים (לנראות, ליכולות, לדעות ועוד).

2. הרשתות החברתיות בנויות באופן שמדמה אינטראקציה חברתית, אך בפועל האינטראקציה שונה ומבוססת ברובה על השוואות מרחוק בעיקר דרך תכנים ויזואליים.

3. תיאוריה מעניינת נוספת היא "האני במראה" של קולי (1902) שגורסת כי אנו מפתחים דימוי עצמי בעקבות האופן בו אנו חושבים שאחרים תופסים אותנו.

כשכל הנקודות הללו מונחות כאן יחדיו, נראה כי במציאות בה שעות רבות ביום מוקדשות לגלילה בפייסוק, באינסטוש או צפייה בסרטונים בטיקטוק אי אפשר להתעלם מהפוטנציאל האדיר להשוואות עצמיות למציאות מדומה של אחרים/ות, וכן לעיסוק אובססיבי בתהיות איך אחרים/ות תופסים אותנו.

למה מציאות מדומה?

כי כל אחד ואחת מאיתנו נמצאים/ות בבחירה מתמדת של מה לשתף. לרוב אלו יהיו רגעי השיא בחיים (או שלפחות מצטלמים ככאלו) - חלק בחו"ל, חלק בדיוק התארסו, חלק מצלמים אוכל שווה וימי כיף עם חברות וחברים, חלק בנוף הכי יפה וחלק בשיתוף של החוויות שהצמיחו אותןם או של מתכונים לחיים מאושרים.

לפעמים נשתף גם ברגעי קושי ומשבר, אך בחיים האמיתיים הם לרוב יראו וישמעו אחרת, פחות פוטוגוניים ומנוסחים היטב, וגם בלי החלק האופטימי.

זו תזכורת לעצמנו שכדאי לעשות זום אאוט ולזכור שהחיים מכילים מלא רגעים - חלקם נעימים יותר וחלקם פחות, לעתים הרגשות מעורבים מאוד וזה בסדר. בנוסף לזה, חשוב שנזכור את כך שכל אחד מבנה לעצמו את הפיד שלו ואת הרגעים שנחשפים שם.

אחד הדברים שיכול לעזור לנו הוא להחזיר את השליטה אלינו, להפוך את מוקד השליטה לפנימי כך שאת החיזוקים לעצמנו ברגעים אלה נקבל מתוך עצמנו, כאשר המניע שלנו לשיתוף פוסטים יהיה אישי ולא רק הצורך בלייקים, כאשר נזכור שאנו מעבר לעולם הוירטואלי ויש לנו חוזקות, מאפיינים ייחודיים, יכולת להתפתח ושהחיים עצמם, מחוץ למסכים שווים יותר מכל גירוי וירטואלי שיכול לגרום לסיפוק מיידי אך רגעי.

הכלים שעוזרים לי הם נשימה, כתיבה, מוזיקה, הליכה בטבע, לפעמים שיתוף ולפעמים קצת לבד והרבה חמלה וקבלה של הרגע ושל קשת הרגשות. וגם לזכור שמותר להרגיש הכל ולחזור לקצת דברים שמשמחים אותי ומזכירים לי אירועים חיוביים או את החוזקות שלי, את הדברים שיש ביכולתי וברצוני לתת לעולם ואת מעגלי התמיכה שלי.

בדיוק בשביל רגעים כאלה שווה לחשוב ולהכיר את הדברים שעוזרים לכן/ם.

שמרו רשימה שלהם ב-NOTES או במחברת פיזית, כדי שבפעם הבאה התזכורת תהיה נגישה יותר :)

באהבה רבה,

עדן.