Eden Katz

אז למה טיפוח עצמי יכול להיות כלי וויסות והרגעה בזמן מלחמה? העור נתפס כמעטפת נפשית (Skin Ego) מגע פיזי (כמו טיפוח עור) מייצר וויסות והרגעה פעולות גוף פשוטות יכולות להיות בעלות ערך תרפויטי ממשי פעולות טיפוח עור, כגון הנחת מסיכת פנים, עשויות להיתפס כפרקטיקות אסתטיות בלבד, אך ניתן להבין אותן גם דרך עדשה טיפולית-גופנית. והרי העולם כולו כבר מתקדם לעבר הבנת החיבור של גוף ונפש בהיבטים השונים. בהישענות על תפיסות הרואות בעור מעטפת נפשית (Anzieu, Winnicott), פעולת המגע בעור מייצרת חוויה של החזקה וויסות....

זה סיפור של ערכים ושל בחירה 👇 כשהייתי בתואר הראשון בעבודה סוציאלית עשיתי הכשרה בפנימיה לנערות, פנימיה דתית, קוד הלבוש היה חצאית. היו שם מספר חברות צוות חילוניות, שלרוב בחרו להוסיף איזו חצאית בסיסית מעל הג'ינס. בהתחלה כעסתי, למה שאצטרך לוותר על הביטוי האישי והאינדיבדואליות שלי בשביל לעבור הכשרה בתואר? למה שזה לא יהיה מקום לפתח שיח על בחירות והמשמעויות שלהם? וגם מה, אני אשקר שאני דתייה? הרי בבסיס קשר קיימת תקשורת בטוחה, ואם אני משקרת.. זה כבר לא בדיוק משרה אמון. כעסתי, התבלבלתי, חשבתי והבנתי.....

לא מזמן דיברתי עם אישה מדהימה ומעוררת השראה. היא סיפרה על חוויה שחוותה, בה בתהליך הליווי האישי למדה על ידי התנסות וחקירה בגזרת התכשיטים...